ירושלמי- תפילה נוכח המקדש

"וְעָ?שׂוּ לִ?י מִקְדָּ?שׁ וְשָׁכַנְתִּ?י בְּתוֹכָֽם"

אחד מיסודות התפילה, הוא התפילה נוכח המקדש.

מדוע יש להתפלל נוכח המקדש?

בבבלי (ברכות ל): "היה עומד בחוץ לארץ, יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל... היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים... נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא: מאי קראה? 'כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות' - תל שכל פיות פונים בו."

התפילה נוכח המקדש אינה דווקא בשעה שבית המקדש בנוי, אלא עצם מקום השכינה, התל שעליו נבנה בית המקדש, הוא העניין, אפילו בשעת החורבן. לכן המקור ממנו לומדים את ההלכה הזאת, מתייחס לעצם מקום המקדש – התל, ולא לבניין עצמו.

לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי, יש כאן חידוש. לשון הירושלמי: "נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. הדא הוא דכתיב: 'כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים'. אמר רבי יהושע בן לוי: "הוא ההיכל לפני" - לפנים, היכל שכל הפנים פונין לו. עד כדון בביניינו, בחורבנו מניין? א"ר אבון: 'בנוי לתלפיות' - תל שכל הפיות מתפללין עליו בברכה, בקריאת שמע ובתפלה."

בירושלמי אומרים שהתפילה מכוונת להיכל, בבניינו. התפילה נוכח המקדש גם בזמן חורבן, נלמדת ממקור בפני עצמו. גם בזמן חורבן, אמנם אין בית מקדש בנוי – אין "בית תפילה", אבל בכל זאת מתפללים עליו שיבנה. לא כמו בבבלי, שמתפללים לכיוונו, אלא מתפללים עליו. התפילה על בניין הבית, מקשר אותנו אל בניין ההיכל גם בזמן שהוא טרם נבנה. לסיכום, התפילה מתייחסת אל בניין הבית, גם בזמן חורבנו.

שורש ההבדל בין התלמודים הוא הבנת מהות התפילה.

בבבלי מגדירים (ברכות כו) שמהות התפילה היא בקשת רחמים. התפילה מתחילה מצרכי האדם. (אבי מו"ר שליט"א הסביר בספר "מצוה ברה", שהמקדש מאחד את כל התפילות, והן נעשות תפילת ציבור.)

אבל הירושלמי בתחילת פרק "תפילת השחר" מבין אחרת מהבבלי את מהות התפילה:

"'ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם' - וכי יש עבודה בלב? ואיזו, זו תפילה. וכן הוא אומר: 'א-להך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך' - וכי יש פולחן בבבל? ואיזו, זו תפילה."

בירושלמי שורש התפילה הוא עבודת הקרבנות. התפילה לא מתחילה מצרכי האדם, אלא מעצם הקשר הקבוע אל ה', הבא לידי ביטוי בעיקר בעבודת המקדש, והתפילה היא הרחבה של עבודת המקדש, גם אל העבודה שבלב. (זה לא קשור לדברי הבבלי בעניין זמני התפילה, שהם כנגד הקרבנות. ולא נאריך במסגרת זו..)

בסוגיא נוספת בירושלמי (שם ב ד) מסבירים שזו הסיבה שברכת "שומע תפילה" היא אחרי ברכת "בונה ירושלים". "כי ביתי בית תפילה יקרא" - התפילה שייכת בעיקר על ידי בניין הבית, כי היא הרחבה של העבודה בבית המקדש. וכשהעיקר – בית המקדש - חרב, גם עבודת התפילה שמסתעפת מעבודתו, חסרה. יבנה המקדש!